SLIDER_NEW_1
SLIDER_NEW_7
SLIDER_NEW_6
SLIDER_NEW_4
SLIDER_NEW_2
SLIDER_NEW_9
SLIDER_NEW_5
SLIDER_NEW_3
SLIDER_NEW_8
SLIDER_NEW_10

הרציונאל החינוכי של בית הספר

החזון של מיתר

מקום של חיים

מיתר הוא בית לילדים. ניתן לראותו כקהילה, משפחה מורחבת, כפר של ילדים, מקום שבו הילדים יכולים לחיות את חייהם השלמים. אלה חיים, שכמו בעולם המבוגרים, נחווים סביב מוקדי העניין של פרטים שונים בקהילה, בהתאם לאישיותם, ליכולתם ולבחירתם. במובן זה מהווה מיתר כר פעולה, זירת ייעוד, למסע החיים האישי של כל אחד. אנו מאמינים שחיים משמעותיים בעתיד דורשים חיים משמעותיים בהווה. הדרך הטובה ביותר לעזור למבוגר העתידי להיות אדם שלם היא לעזור לבן השבע להיות בן שבע באופן משמעותי. המוקד של מיתר הוא בחינוך שתכליתו לתמוך בלימוד אומנות החיים. אנו שואפים לכך שהידע הנרכש יהיה חי, עמוק ורלוונטי ושהתשוקה לדעת, והעניין האישי האמיתי בנושא מסוים יהוו את מובילי הלמידה. איננו מאמינים כי למידה משמעותית יכולה להתקיים בכפיה.

חיים של קהילה וחירות של יחיד

אחריותם של המחנכים במיתר היא ליצור ולהנהיג קהילה בריאה. קהילה בריאה היא כזו, שיוצרת תרבות ולא רק צורכת אותה, שנוקטת עמדה, ומאפשרת לקהילה לנוע במסלול חייה היוצר. בד בבד, קהילה בריאה מכירה בגבולותיה ומכבדת את השונה. אין היא רואה בעצמה מידת הכל. אין היא מבקשת שכל חבריה יהיו דומים, אלא להפך, מאפשרת לכל אחד למצוא את מקומו הייחודי. מתוך שחיים ביחד היא גם מייצרת את אותן שגרות, המאפשרות לכל אחד לחיות את חייו השונים בחירות, מבלי שהדבר יפגע באחרים ומתוך כך שיתרום לקהילה.

אחריות לחירות

אחריותו של המחנך כלפי הילד הבודד היא אחריות לחירותו. שאיפתו לתמוך עד כמה שניתן בעצמאות הילד, ובעמידתו כסוכן מוסרי. במובן זה אנו רואים את תהליך החינוך כתהליך של הרחבת האוטונומיה, כהצמחה של אדם המסוגל לשאת את אחריותו כבן חירות. מדובר על חירות פנימית, ולא חירות חיצונית. חירות זו קשורה למושגי הפעילות והיצירה שהם מושגים מרכזיים במיתר: המקום בו העשייה נובעת מהקשבה ומבטאת את תנופת החיים של היחיד. 

 

המושגים למידה ופעילות – הם מושגים כוליים המחוברים במיתר לתמיכה בחוויית חיי”ם של כל ילד וילדה:

חדוות  יצירה  ייחודית  משמעותית 

(דוד בן יוסף)

הפדגוגיה של מיתר

אני – אתה: זיקה.

ליבו של המעשה החינוכי במיתר נמצא במפגש. מרטין בובר מכנה זאת בשם זיקה. אל מול מערכת יחסים מנוכרת, בה אדם מביט אל זולתו כאל כלי (אובייקט), נמצאת מערכת יחסים אחרת בה קיים מפגש של אני-אתה, בו נפגשים ונוכחים ברגע חד פעמי, ומקיימים זיקה. הזיקה הוא הכלי החינוכי וההצדקה המוסרית למעשה החינוכי כולו.

מהי למידה?

בבסיס היחס שלנו לנושא הלמידה נמצאת הראיה של תהליך הלמידה כמהלך הקשור ביצירת משמעות, ובחוויה של הלומד את עצמו כרלוונטי מופרה וקשור אל העולם. למעשה גם הלמידה היא תהליך של מפגש אמת – זיקה – בין אדם לאדם, בין אדם לעולם. מזווית נוספת נביט על למידה כביטוי של יכולתו של האדם להסתגל אל מציאות משתנה. לסביבה יש מקום מכריע בתהליכי הלמידה – ההתפתחות והשינוי של האדם, ולתיווך – כלומר למפגש בין אדם לומד לאדם השם עצמו – בינו ובין הגירוי, בינו ובין תגובותיו – תפקיד מכריע בשכלול יכולת הלמידה.

זרימת הפעילות

גישתנו רואה בפעילות את האופן בו מביא עצמו האדם לידי ביטוי והתפתחות בעולם: אדם פעיל הוא אדם שאכפת לו המשכלל כל הזמן את היכולות שלו. (גדעון לוין) –  כל פעילות מורכבת מארבעה אלמנטים:

משחק אשר מרכזו ההנאה, עבודה שמרכזה התוצר או התוצאה, למידה שמרכזה שינוים בהרגלים ובהבנות, ויצירה שמרכזה הפרשנות האישית.

אי אפשר לומר על פעילות אחת שהיא רק עבודה ועל אחרת שהיא רק למידה. בכל פעילות נמצאים כל המרכיבים בעוצמות שונות. מיתר הינו מקום המעודד תומך ומאפשר לילדים לעסוק בפעילות עמוקה: להיות במיקוד ובנוכחות סביב העשייה שלהם, להשפיע ולהיות מושפעים על ומהעולם. עקרון מפתח בגישה זו הוא שוויון ערך הפעילות: אין היררכיה של פעילות, אין פעילות אחת העולה על האחרת מטיבה. המבוגר צריך לפגוש את הילד במקום בו הוא נמצא, לילד אחריות על הזמן שלו ועל הפעילות שלו, ולמבוגר אחריות ליצירת המסגרת והתנאים לפעילות משמעותית.

מוזמנים לקרוא עוד עלינו:

To Top