עלון חורף – כתבות מהשטח

שלום לכולם…
מדי שלישי פעמיים כי טוב, נפגשת עם הילדים בשני הבתים, לשיר, לשחק, ליצור, להקשיב, לתופף, לרקוד, להרגיש ולהנות מאוד מאוד מאוד.
תענוג גדול לחזור הביתה…
תודה, דלית…
 

מהצעירה :

ספר השטוזים של אורלי, יפתח, דינה, נילי, סיאם ויהלי.ט.

  • פעם נוד החליט לגור בעין הוד
  • פעם בית אכל זית
  • פעם חתול הלך ללול הטיל ביצה ומוקי יצא
  • פעם חתול טיפס על שרוול
  • פעם חתול טיפס על הלול
  • פעם יפתח היה תותח
  • פעם דינה אכלה קלמנטינה
  • פעם יפתח היה טבח
  • פעם יפתח היה צלופח
  • פעם סיאם שחה בים
  • פעם קוביה אכלה נקניקיה
  • פעם קוביה אכלה גומיה
  • פעם פרח אכל קרח
  • פעם שעון תיקתק בחלון
  • פעם חולצה הלכה למספרה
  • פעם נילי הלכה לצילי
  • פעם תפוז אכל שטוז

שטויות,שטויות  במיץ עגבניות,זה לא יכול להיות!!!.

בהתכוונות של קבוצת הילדים הגדולים יותר גם הצוות וגם הילדים מביאים תכנים להתכוונות. ישנה כבר מסורת של הבאת שירים להתכוונות.

יש מגוון אבל בעיקר אנחנו שומעים שירים של רד הוט צ’ילי פפרס – בסוף נהפוך למעריצים נלהבים שלהם או לפחות למומחים.בשבוע שלפני חנוכה עסקנו בהתכוונות בכוחו של אמון, כוחו של האמון בעצמי להביא להצלחה וגם כוחו של האמון באחר להשפיע עליו. הצלחנו להעביר קשית דרך תפוח אדמה (בעזרת האמון כמובן) ושיחקנו משחק שנמשך כמה ימים שבו כל ילד העביר מסרים חיוביים לילד מסוים על יכולותיו ותכונותיו.

המשחק העלה הרבה רגשות על פני השטח.בתקופה האחרונה מתרבים הבישולים במטבח שלנו. הבישולים שהם בדרך כלל יוזמה של ילד או שניים מעוררים תאבון אצל כולם.

התבשילים נעשים לרוב בכמויות גדולות ומחולקים בנדיבות וכולם נהנים התבשיל הנפוץ הוא מרק לסוגיו שעוזר גם להתחמם.בין הסדנאות לבישולים העיסוק הנפוץ אצל קבוצת הגדולים הוא משחק הפורצים שנערך במגרש הכדורגל.

מצטרפים אליו לעיתים גם ילדים צעירים מהיסודית וגם ילדים מהחטיבה הצעירה.

סביב הפורצים יש גם הרבה סיפורים של יחסים, חברויות, בנים ובנות, וריבים והוא מהווה מוקד של התרחשות חברתית בעיקר לקבוצת הילדים הגדולים שלנו.

התבוננות בסדנת רקמה /רחלי

בימי שלישי בבוקר יש לי מפגש של שעתיים עם ילדים בסדנה שכותרתה    “כריות – תפירה ורקמה”.

הסדנה נולדה מתוך התכווננות לתקופה של חורף גשום (היכן הוא?) , שמביאה איתה התכנסות למלאכות שבתוך הבית. בחרתי להתעסק דווקא עם הכלים הבסיסיים של תפירה ורקמה אחרי התנסות מרתקת שהייתה לי בפעימת הלמידה הקודמת בסדנת פיסול רך. בסדנת הפיסול הרך השתמשנו בתפירה ככלי עבודה לעיצוב דמויות בגרבי ניילון. למרות שעיקר הכוונה של הסדנה היה באפיון הדמויות נשאבתי למפגש המרתק שנוצר בין הילדים לעבודה הטכנית עם החוט והמחט. כל כך מרתק היה להתבונן בהבנה הנרקמת אט-אט אצל הילדים את תפקידם כמובילי החוט, שהחלטתי להעמיד את המרכיב הטכני הזה במרכז סדנת היצירה של הפעימה הזו.

בתכים של תפירה יש משהו מתחבא. התפר צריך ‘לעשות את העבודה’ להחזיק את הבד במקום , לחבר את שדורש חיבור. בדרך כלל התפר מנסה להתמזג עם הבד – בצבע, במרקם, בעובי החוט.

לעומתו הרקמה מוציאה את עצמה החוצה. משתובבת, מתריסה מכריזה: הנה אני. מקשטת, משאירה סימנים.

הרבה צבע יש לנו בסדנה. הרבה גילויים, הרבה הצלחות ושמחה.

מוביל החוט

חוטים צבעוניים מחכים

להיבחר, להיגזר, להתלקק בקצוות,

להיכנס (בדוחק) לקוף זהוב

של מחט

ציור של כוונה בעיפרון על הבד

מחכה

להיווצר, להתרקם, להיעטף

להתגלות בפסיעות קטנות

מאחוריו של הבד ועד הקשר האחרון

מחור אחד לחור חדש

כמעט

בדיוק

ראיון עם דניאל לויתן

דניאל עושה סדנת בישול לשישה ילדים מהחטיבה הצעירה

בכל יום חמישי  השולחן במטבח רוחש ובוחש , ניחוחות ממלאים את הבית…

שאלתי את דניאל מספר שאלות :

ש.איך בעצם זה התחיל?

ת.כבר כמה שנים אני עשיתי סדנאות, בעצם מאז שאני ביסודי, d.n.d , ועוד דברים אבל לא ממש הצלחתי, ועכשיו אני עושה חוג בישול וזה דווקא מצליח.

כל זה התחיל כי בימי חמישי לא הייתי בסיירות והיה לי נורא משעמם, ועכשיו זה נורא מצליח.

ש. איך אתה חושב על רעיונות מה לבשל?

ת.קודם כל אני חושב מה הילדים יאהבו, וגם אני עושה דברים שלא לוקחים הרבה זמן ומתאימים למזג אויר- נגיד כשהיה קר עשיתי מרק, ועכשיו יש שמש החלטתי לעשות עוגיות.

ש. איך אתה חושב על החומרים?

ת. יש לי את כל החומרים שצריך בראש- זה לא פעם ראשונה שאני עושה אוכל, התנסיתי בבית ויש לי נסיון.

ש. אתה מביא את החומרים בעצמך?

ת.אני מחלק לילדים המשתתפים פתקים מראש והם מביאים את החומרים מהבית

ש. כולם אוהבים את מה שיוצא?

ת. זה תמיד מצליח,תמיד מצליח,מידי פעם יש מישהו שלא אוהב אבל בסוף כולם משתכנעים.

ש. מה כיף לך בזה?

ת.כיף לי לראות את הילדים איך הם מבשלים,כיף לי לבשל.

ש.כיף לך ללמד?

ת. כן.

ראיינה : דפנה ברלפיין

 

השיר של פועה

 

החיים פשוט זזים בלי להשאיר מקום לנשום אני לא יודעת אם אני אם אני במציאות או בחלוםבעולם הזה שלנו כבר לא יהיה שלום ואפילו הדם שבגופנו צבעו כבר לא אדום

את הדלת היא טורקתבשניה היא חורקתבשפתיה היא שורקתואחר כך היא יורקת

הירח לא האיר כשמה היה טאיראז היא נסעה לה לקהירופגשה בחור שעיר

היום זה היום הראשוןאבל אני רוצה רק לישוןבידי אני מחזיקה קילשוןומביטה בתיקתוק השעון

פועה

הבטחה לעיתון באינטרנט שיצא בקרוב אינשאללה- פעם הבאה מתכון כולל צילומים של שלבי הכנה.

To Top