סדנת למידה אתגרית

סדנת למידה אתגרית

‘למידה אתגרית’ הוא תרגום חפשי שלי למושג – Adventure Based Counsling , תחום שמוכר יותר בארץ בתור סדנאות שטח, או Outdoor Training.

זהו תחום של למידה התנסותית, שעוסק בלמידה מתוך התמודדות (אישית וקבוצתית) עם אתגרים – משימות קבוצתיות שדורשות עבודה משותפת, ומהוות הזדמנות מעניינת ללמוד על עצמנו – איך אנחנו עובדים מול משימות, מול קשיים, עם קבוצה ובתוך קבוצה, וכד’. היציאה עם המשימות ‘החוצה’, לחצר, למגרש או לחורשה, מאפשרת אתגרים קצת יותר מלהיבים – מעברי מכשול, משימות בניה ותרגילי חשיבה ופתרון בעיות.

אבל האתגרים הם לא בהכרח פיזיים או מפחידים – האתגר האישי יכול להיות גם לעשות משהו שאני בדרך כלל לא עושה (לדוגמא – להוביל / לוותר על ההובלה בקבוצה) והאתגר הקבוצתי יכול להיות להקשיב לכולם או לגלות סבלנות כלפי כל החברים. כל קושי שדורש התמודדות, ושאנו בוחרים להתמודד איתו, הופך לאתגר.

בארץ התפתחו סדנאות השטח ככלי לפיתוח צוות ומנהלים בתקופת הפריחה של חברות ההי-טק, ובעקבותיהן בארגונים מסורתיים יותר.  אני עסקתי מספר שנים בסדנאות בתחום הארגוני, ובהמשך במכון ברנקו וייס לפיתוח החשיבה, במטרה לפתח את תחום הלמידה החווייתית עם נוער. עבדתי עם נוער – מנוער בסיכון ועד לתלמידים מחוננים – אך פחות עם תלמידים בבי”ס יסודי. בעיקר מכיוון שבדרך כלל זה פשוט לא עובד – לתלמידים (בבית ספר יסודי) אין לא את היכולת ולא את הסבלנות לעיבוד של ההתנסות, והחוויה נשארת ברמת ה’כיף’ בפעימה שבין סוכות לחנוכה הנחיתי יחד עם ציפי קבוצה של 10 ילדים ביסודית, ומעבר להזדמנות לבלות קצת יותר בבית אורן ולהכיר את הילדים והצוות יותר מקרוב (מומלץ בחום לכל הורי מיתר) זו היתה עבורי הזדמנות ללמידה חדשה, גם בתחום שבו אני מתמחה כבר שנים. סיאם, מעיין, נויה, ילי, גוני, ליאת, דורון, עפרי, מיאל וניצן עבדו מ-ד-ה-י-ם, והצליחו לעבור לא רק גשרי חבלים ותרגילים בגובה נמוך וגבוה, אלא גם חששות, וויכוחים וקשיים אישיים וקבוצתיים, בעזרת דיאלוג, הקשבה והכלה. 

הקבוצה הרב-גילאית שהתגבשה במהלך הסדנא גילתה יכולת להתרכז בכל פעם שעה וחצי סביב תרגיל או שניים, למצוא פתרונות יצירתיים, להקשיב ולשים לב לקשיים של חבריהם, ולגלות סבלנות עד לאחרון המשתתפים. לאחר התרגילים ישבנו ועיבדנו את החוויה – מה היה בתרגיל, איך הרגשנו, מה עזר לנו להצליח, ומה הקשה. גם פה גילינו יכולות של שיחה ודיון, הכללה, המשגה והבנה של התהליכים בקבוצה, ברמות שהפתיעו (לפחות אותי) בכל פעם מחדש.

במפגש האחרון סיכמנו את הסדנא, ומכיוון שאני כל כך גרוע בתיעוד (מזל שיש קצת תמונות בזכותו של אבנר), ביקשנו מכל אחד לשחזר תמונה אחת שהוא זוכר ולוקח מן הסדנאות. היה מעניין לשמוע. מסתבר שאנו זוכרים לא רק את התרגילים שהיו הכי כיף או הכי מלהיבים, אלא גם את המקרים הכי משמעותיים בהם עזרנו חברים או קיבלנו עזרה, גם את חוויות ההצלחה וגם את המקרים בהם התמודדנו עם תסכול, ועוד… בקיצור, מעבר לזה שהיה מאוד כיף, היה לנו גם הרבה מה ללמוד ביחד, עם ו-מהילדים. היתה דילמה אם להמשיך גם בפעימה הזו, אבל החלטנו לתת צ’אנס לחורף, ונראה לאן נמשיך באביב…

ליאור שורר

 

 

למידה_אתגרית_3

 

To Top