למידה

למידה ופעילות

מושגים כוליים המחוברים במיתר לתמיכה בחווית חיי"ם של כל ילד וילדה:

חדוות  יצירה  ייחודית  משמעותית (דוד בן יוסף)

אני – אתה: זיקה.

ליבו של המעשה החינוכי במיתר נמצא במפגש. מרטין בובר מכנה זאת בשם זיקה.

אל מול מערכת יחסים מנוכרת, בה אדם מביט אל זולתו כאל כלי (אובייקט), נמצאת מערכת יחסים אחרת בה קיים מפגש של אני-אתה, בו נפגשים ונוכחים ברגע חד פעמי, ומקיימים זיקה. 

הזיקה הוא הכלי החינוכי וההצדקה המוסרית למעשה החינוכי כולו.

מהי למידה?

בבסיס היחס שלנו לנושא הלמידה נמצאת הראיה של תהליך הלמידה כמהלך הקשור ביצירת משמעות, ובחוויה של הלומד את עצמו כרלוונטי מופרה וקשור אל העולם.

למעשה גם הלמידה היא תהליך של מפגש אמת – זיקה – בין אדם לאדם, בין אדם לעולם. 

מזווית נוספת נביט על למידה כביטוי של יכולתו של האדם להסתגל אל מציאות משתנה.

לסביבה יש מקום מכריע בתהליכי הלמידה – ההתפתחות והשינוי של האדם, ולתיווך – כלומר למפגש בין אדם לומד לאדם השם עצמו – בינו ובין הגירוי, בינו ובין תגובותיו – תפקיד מכריע בשכלול יכולת הלמידה.

זרימת הפעילות

גישתנו רואה בפעילות את האופן בו מביא עצמו האדם לידי ביטוי והתפתחות בעולם

"….אדם פעיל הוא אדם שאכפת לו המשכלל כל הזמן את היכולות שלו…" (גדעון לוין)

כל פעילות מורכבת מארבעה אלמנטים:

  1. משחק אשר מרכזו ההנאה
  2. עבודה שמרכזה התוצר או התוצאה
  3. למידה שמרכזה שינוים בהרגלים ובהבנות
  4. יצירה שמרכזה הפרשנות האישית.

אי אפשר לומר על פעילות אחת שהיא רק עבודה ועל אחרת שהיא רק למידה.

בכל פעילות נמצאים כל המרכיבים בעוצמות שונות. 

מיתר הינו מקום המעודד תומך ומאפשר לילדים לעסוק בפעילות עמוקה: להיות במיקוד ובנוכחות סביב העשייה שלהם, להשפיע ולהיות מושפעים על ומהעולם. 

עיקרון המפתח בגישה זו הוא שוויון ערך הפעילות: אין היררכיה של פעילות, אין פעילות אחת העולה על האחרת מיטיבה.

המבוגר צריך לפגוש את הילד במקום בו הוא נמצא, לילד אחריות על הזמן שלו ועל הפעילות שלו, ולמבוגר אחריות ליצירת המסגרת והתנאים לפעילות משמעותית.