איך התחלנו את מיתר?

ההתחלה של מיתר

(נכתב בשנת 2000)

ראשיתה של היוזמה להקמת מיתר היתה בשנת 1993, שבה התארגנה בחיפה קבוצה של אנשי חינוך והורים, ששמה לה למטרה לפתח גישה חינוכית חדשה ושונה ולהקים מקום לילדים באזור חיפה, שיפעל ברוח גישה זו.

כאן מוצא לנכון לצטט מספרו של דני לסרי – מיתר – חינוך ברוח דיאלוגית:

"גישה זו מתייחסת אל בעיות שונות הקיימות בחינוך הרגיל כסימפטומים לבעיה עמוקה, הקשורה לעצם מהותו של האדם והחינוך בחברה המודרנית.

מתוך בחינה של שאלות יסוד אלה עולה גישת חינוך,שעיקרה הוא ראיית האדם השלם כ"יחידאי משמעות", אדם שמשושיו מופנים ללא הרף בחיפוש אחר משמעות.

אדם כזה אינו זקוק לתיקון, לעיצוב ולנורמליזציה – הוא זקוק לבני שיח ולמרחב מכבד".

המטרה הייתה להקים מקום של שמחה לילדים ולמבוגרים, השוהים בו, שיותר משהוא בית ספר הוא בית חיים – מקום של הרפתקה והתגלות.

את הקבוצה הוביל המחנך והוגה הדעות דני לסרי, והתמידו בפעילות בה גם אילן בלום, בתיה גוטמן, טלי מן, פרידה כהן, ד"ר מירה פוניה ואביאל קורן.

בחודש אוגוסט 1994 הוקמה על ידם העמותה לקידום החינוך הסביבתי בחיפה כגוף שיארגן את הפעילות באופן רשמי לקראת הקמת המקום החדש, שהשם שנבחר עבורו היה מיתר.

במהלך השנה מאז הקמת העמותה, נעשתה פעילות אינטנסיבית על ידי הקבוצה והורים נוספים שהצטרפו לקידום הקמת המקום במישורים שונים:

איתור מקום מתאים להקמת בית הספר, הכנת תכנית הקמה כללית ותכנית עסקית, פרסום וגיוס משפחות והרשמה לשנת הלימודים הראשונה, גיוס משאבים ותרומות, קיום סדרה של פגישות הורים מתעניינים לאורך השנה בנושאים פדגוגיים, המשך מפגשים תכופים לפיתוח הגישה החינוכית ויישומה ועוד.

המטרה הייתה למצוא מקום בעיר חיפה, כדי לנצל את הפוטנציאל הגדול יחסית בעיר למשפחות שיתעניינו במקום, ואף "יעזו" לרשום את ילדיהם למקום, שיפעל בגישה רדיקלית למדי, ביחס למקובל באותו זמן בישראל, כולל בבתי ספר, מעטים, שהגדירו עצמם כ"פתוחים".

הקבוצה הייתה בקשר עם עשרות משרדי תיווך, נפגשה עם הגורמים הבכירים בעיריית חיפה, שלא גילו נכונות אמיתית לתמיכה ברעיון וביקרה באתרים שונים, שהוצעו בכל זאת.

לאחר התלבטויות רבות הוחלט לבחור במקום, שבו התקיימה הפגישה הראשונה של הורים מתעניינים – בקיבוץ בית אורן, לאור הזדמנות לשכור מבנה מתאים במקום, הטובל בטבע ובשקט, שנראו מתאימים ביותר לאווירה הרצויה למיתר.

הסכם השכירות למבנה בבית אורן נחתם בקיץ 1995 כשהיו רשומים למקום החדש 12 ילדים בלבד.

הקבוצה המקימה נערכה למצב שבו לא יגדל בהרבה מספר הנרשמים עד תחילת שנת הלימודים ע"י החלטה של רוב החברים בה שהיו אנשי חינוך: דני, אילן, בתיה, פרידה וטלי לתת כל אחד יום, יומיים או יותר בהתנדבות או בכיסוי הוצאות מינימלי ולקחת אשת צוות אחת במשרה מלאה, שתלווה את הילדים בעקביות לאורך כל השבוע.

במקביל, נמשכה עד תחילת שנת הלימודים פעילות לאיתור ורישום משפחות נוספות למיתר ולארגון תרומות ציוד שונות כדי לארגן את מיתר כראוי לפתיחת השנה

ביום שישי, ה-1 בספטמבר 1995 החל מיתר לפעול עם 23 ילדים בגילאים 5-7 והופעל בשנה הראשונה כמתוכנן בעזרת התנדבות רבה של צוות ההקמה, חלקם המשיכו בעבודה בהתנדבות גם מספר שנים לאחר מכן.

הצוות הפדגוגי פעל ללא מנהל רשמי ואת פעילות הוועד המנהל של העמותה ניהלה ד"ר מירה פוניה.

מיתר המשיך לפעול עוד שנתיים כחטיבה צעירה בלבד עד שגדל ליותר מ-40 ילדים ולאחר 3 שנים הוחלט להקים חטיבה יסודית.

נשכר מבנה נוסף בבית אורך סמוך למבנה הראשון והוקמה החטיבה היסודית. מס' הילדים גדל ללמעלה מ-50. בשנה החמישית כבר הפך דני לסרי למנהל כללי של מיתר במשרה מלאה, והמקום המשיך להתפתח.

במשך שנים גם פעלה קבוצת למידה של הורים בשעות הערב אחת לשבועיים או יותר.

יצא הספר על מיתר וספרים נוספים על הגישה החינוכית. התקווה למיתרים נוספים לא התממשה במקומות שהוקמו ושרדו לאורך זמן כמו מיתר, אם כי היו מספר ניסיונות להקים מקומות דומים למיתר בארץ.

מיתר גדל והגיע לכ-80 ילדים.

בשנים הראשונות רוב מכריע של הילדים היו מחיפה, אך מאז חל מהפך ומרבית הילדים במיתר הם מיישובי חוף הכרמל.

יש גם משפחות לא מעטות, שהעתיקו את מקום מגוריהם מאזורים שונים בארץ קרוב למיתר כדי שילדיהם יוכלו להיות בו.

במשך כל השנים היווה המקום אבן שואבת לביקורים רבים של אנשי חינוך, שבאו לראות ולחוות את הגישה המיוחדת.

בהמשך גם נפתחה חטיבה תיכונית בנפרד מהחטיבה היסודית ולאחר מכן נעשה ניסיון להקים מסגרת נפרדת לחלוטין לבני 15 פלוס, כהמשך של מיתר, אך בדרך שונה שכונתה "האקדמיה הדיאלוגית".

האקדמיה הדיאלוגית לילדים פעלה במשך יותר משנתיים, אך מיעוט הילדים שהשתתפו בה הביא להפסקת פעילותה.

במקביל מסגרת נוספת של האקדמיה הדיאלוגית ללימודי חינוך למבוגרים ממשיכה לפעול.

כיום הילדים הראשונים של מיתר גדלו. עפ"י הידוע רובם הגיעו בדרך זו או אחרת ללימודים לבחינות בגרות – חלקם בבתי ספר רגילים, חלקם בבית הספר הדמוקרטי בחדרה, חלקם בפרויקט היל"ה של משרד החינוך לקידום השכלה והכנה לבחינות בגרות אקסטרניות וחלקם בבתי ספר אקסטרניים אחרים.

יש ביניהם שכבר התגייסו לצבא. בראיונות שנערכו עם חלקם הם ציינו כאחד בדברים הבולטים והמיוחדים שקיבלו במיתר את היכולת ליצירת קשר בלתי אמצעי וטבעי עם אנשים מבוגרים מהם בהרבה, שנבעה מהקשר המיוחד שלהם עם אנשי הצוות במיתר.

רבים מהם שומרים על קשר אינטנסיבי עם חבריהם מילדות ממיתר, למרות שהתפזרו למוסדות חינוך שונים.

כתב: אביאל קורן, שנת 2000